להמשך
התערוכה
1952- שרת משדר בבי.בי. סי, בלונדון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
אתר זה הוקם לשם הנצחתו של משה שרת ז"ל, האתר כולל תמונות ומידע אודות חייו, משפחתו, וילדותו.
מדינאי, מנהיג מפא"י, ח"כ מהכנסת הראשונה ועד החמישית, שר החוץ מהקמת המדינה ועד 1956, וראש הממשלה בשנים 1954–1955.
נולד ברוסיה ועלה עם הוריו לא"י ב-1906. במלחמת העולם הראשונה שירת כקצין בצבא הטורקי. היה פעיל במפלגת אחדות העבודה ואחרי 1930 במפא"י. שימש חבר מערכת של עיתון "דבר" (העיתון היומי של ההסתדרות הכללית).
ב-1933, אחרי רצח ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, חיים ארלוזורוב, נתמנה שרת לתפקיד זה, והיה לדובר הציוני העיקרי במגעים עם הבריטים והערבים שנועדו למצוא פתרון מוסכם לבעיית א"י. מאבקו העיקש לכינון יחידות יהודיות ייחודיות בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה הביא להקמת הבריגדה היהודית ב-1944. בזמן מלחמת העולם השנייה ואחריה הדריך את אנשי הבריגדה ואחרים בפעולותיהם להצלת שארית הפליטה באירופה ולהבאת הניצולים לא"י. שרת נאסר במבצע "השבת השחורה" ביוני 1946, עם חברים אחרים של הנהלת הסוכנות היהודית. לאחר קום המדינה נבחר לכנסת הראשונה (1949) מטעם מפא"י, והיה חבר הכנסת עד הכנסת החמישית (1961). שרת שימש שר החוץ של ישראל מהקמתה של הממשלה הזמנית (1948) ועד 1956. בשנים 1954–1955, לאחר שדוד בן-גוריון פרש לשדה-בוקר, כיהן גם כראש ממשלה. בעקבות פרשת לבון נאלץ להתפטר, ובן-גוריון חזר לכהן בתפקיד זה. ב-1956 התפטר שרת מתפקידו כשר החוץ בעקבות חילוקי דעות עם בן-גוריון בנושא מדיניות החוץ והביטחון של ישראל ובנושא פרשת לבון. בן-גוריון ושרת היו חלוקים ביניהם בשאלות חוץ וביטחון. לעומת האקטיביזם הביטחוני של בן-גוריון גילה שרת גישה מתונה יותר וביקש לפעול בדרך מדינית ובאמצעות הסברה. בעקבות העמקת חילוקי הדעות והחרפת היחסים בין שני האישים התפטר שרת מתפקיד שר החוץ .מ-1960 ועד פטירתו כיהן כיושב-ראש ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות היהודית. כמו כן, עמד בראש הוצאת הספרים של ההסתדרות הכללית "עם עובד" ושימש יושב-ראש "בית ברל".
מורשתו של משה שרת: משה שרת ייצג את הזרם המתון במדיניות החוץ והביטחון של ישראל. טען כי דמותה המוסרית של מדינת היהודים היא נכס קיומי שיש לטפחו. גילם אנטי-תזה מובהקת למנהיגות דמגוגית-כוחנית. היה מודע למגבלות הכוח וחתר למדיניות שוחרת שלום, אשר לא מוצתה.
מקורות המידע: מאתר העמותה למורשת משה שרת, אתר משרד ראש הממשלה, אתר הכנסת, ארכיון מפלגת העבודה ומראיון עם בנו של משה שרת ואשתו רנה.
התמונות: מאתר העמותה למורשת משה שרת, ארכיון המדינה, לע"מ ובחסות משפחת שרת.
1893 - הוריו של שרת, פניה ויעקב שרתוק בחרסון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1893 - יעקב שרתוק (אביו של שרת) עם חבריו הבילויים בחרסון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1894- שרת נולד ב15 באוקטובר (א' סוכות, ט״ו בתשרי תרנ׳׳ה), בחרסון, אוקראינה, לאמו פניה לבית לב, מורה, ולאביו יעקב שרתוק*, מראשוני תנועת הביל"ויים, סופר ופובליציסט שעלה ב- 1882 לארץ וחזר לרוסיה ב- 1886 והקים שם משפחה (שלוש בנות ושני בנים – בניהם שרת).
* משה שרתוק עיברת את שמו לשרת עם קום המדינה.
1897- משה שרת בן שנתיים בחרסון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1901 - משה שרת בן השש בתלבושת בית הספר בחרסון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1906- פניה (האם), רבקה, משה, עדה, יהודה, גאולה בחרסון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1897 - פניה שרתוק (האם), רבקה שרתוק (האחות הבכורה), משה שרת, יעקב שרתוק (האב) בחרסון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1905 - משה שרת בן עשר בתלבושת בית הספר בחרסון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1906 - שרת עומד, עם אחותו רבקה ומורה רוסי (עם תלמיד לא מזוהה) בחרסון.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1906 – משפחת שרתוק עלתה לארץ-ישראל והתיישבה בכפר הערבי עין-סיניה, על דרך רמאללה-שכם, שם חכרה אחוזה מידי אפנדי ערבי. משה הנער רכש בשנתיים שעשתה משפחתו בכפר את השפה הערבית על בוריה והיא שימשה אותו רבות בשנים הבאות.
1908 – משפחת שרתוק עוקרת לת"א. משה שרת לומד במחזור הראשון של גימנסיה ״הרצליה״ ומסיים את חוק לימודיו בהצטיינות ב-1913. בגימנסיה למד תורכית, צרפתית, גרמנית, והשתלם בערבית.
1913 – שרת למד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת איסטנבול, כדי להכשיר עצמו לייצוג היישוב מול הכוח השליט.
1913- ילדי משפחת שרתוק בתל אביב- עומדים: עדה (אחות) גאולה רבקה (אחות) יושבים משה, יהודה (אח).
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1914 - מלחמת-העולם הראשונה קוטעת את לימודיו של משה בבירה העותמאנית. בשובו לארץ מלמד תורכית בבתי ספר בתל אביב (בגימנסיה "הרצליה", בבית הספר לבנות וסמינר "לווינסקי" בת"א) ונמנה עם פעילי תנועת ההתעתמנות (= תנועה שגרסה כי רק כך ניתן לבלום את גירוש התושבים היהודים, שרובם היו נתיני ארצות אויב, מהארץ).
1916 - באביב של שנה זו, מתגייס לצבא העותמאני עם כ-120 בוגרי גימנסיה הרצליה ובית המדרש למורים בירושלים, נשלח לקורס קצינים באיסנטבול ובסיומו מוצב ליחידת רגלים עותמאנית כמתורגמן ליד מפקדה הגרמני (זאת הודות לשליטתו הטובה בטורקית, גרמנית, צרפתית וערבית). היחידה לוחמת במקדוניה ואחר כך בדרום עבר הירדן. עם התפרקותה מוצב משה שרת במפקדה בחלב (אשר בסוריה), שם הוא שירת עד תום המלחמה.
1918- בחלאב סוריה. שרת עם חברים, יושבים: קנטרוביץ, משה שרת, עומדים: בחבוט ציון, רוגובסקי יהודה.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1916- חמישים פרחי קצונה מא"י בצבא העותמאני קושטא- איסטנבול.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1919 - שרת מתמנה לעוזרו של יהושע חנקין (גואל הקרקעות), מנהל המחלקה לענייני ערבים ולקרקעות בוועד הצירים. מצטרף עם גיסיו לעתיד אליהו גולומב ודב הוז למפלגת ״אחדות העבודה״ עם ייסודה.
1920 - בסוף השנה יצא ללמוד בבריטניה, תואר ראשון בכלכלה מדינית ב ״בית הספר לכלכלה של לונדון״. כדי להכשיר את עצמו לייצוג היישוב מול המדינה השלטת החדשה- בריטניה הגדולה. בתקופת לימודיו מתמסר לאיסוף כספים ולרכש נשק ל״הגנה״, סוקר עבור ההנהלה הציונית את העיתונות הערבית במזרח התיכון ומפרסם מאמרים בשבועון ״קונטרס״ של ״אחדות העבודה״. ב-1922 נושא שם לאישה את חברתו צפורה מאירוב.
1925 - חוזר לא"י. מצטרף למערכת ״דבר״ ( של ההסתדרות העובדים הכללית) עם ייסוד היומון כאחראי לעמוד החדשות ( וסגן עורך ראשי) וב-1929 מקים ועורך את שבועון ״דבר״ באנגלית.
1925- היום הראשון להוצאת עיתון "דבר". עם: זלמן שז"ר, ברל כצנלסון ושרת.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת
1930 - מצטרף למפלגת פועלי א"י (מפא״י) עם הקמתה, פרי איחוד מפלגות ״אחדות העבודה״ ו״פועלי ציון״.
1931 – שרת מתמנה בשליחות מפא״י למזכירו של חיים ארלוזורוב עם התמנותו לראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ועובר לגור עם משפחתו בירושלים.
1933 - לאחר רצח חיים ארלוזורוב, נבחר ע"י הקונגרס הציוני לראש המחלקה המדינית של הסוה״י ומכהן בתפקיד זה עד קום מדינת ישראל. בשנים אלה ניהל את המאבק המדיני עם שלטון המנדט בתחומי עלייה, התיישבות וביטחון (עד לצאת הבריטים מהארץ במאי 1948).
1935- שרת בסדר פסח ציבורי בירושלים. קרדיט: לע"מ
1936 - בשנות המרד הערבי 1939-1936 (מאורעות תרצ״ו-תרצ״ט) והשבתה ושיבוש העבודה בנמלי יפו וחיפה משיג מממשלת המנדט אישור להקמת נמל תל אביב, מנצח על הופעת נציגי היישוב לפני ועדת החקירה המלכותית בראשות לורד פיל ומצדד בפתרון החלוקה לפי הצעת הוועדה, מקים את ״משטרת היישובים העבריים״( חיל הנוטרים) - הזרוע החוקית של ה״הגנה״ ועומד בראש מפעל ההתיישבות ״חומה ומגדל״.
1939 - החל מפרוץ מלחמת-העולם השנייה עמד בראש תנועת ההתנדבות של בני היישוב לצבא הבריטי (גולת הכותרת של פועלו של שרת כמנהל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית), שרת ראה בהתנדבות צעירי היישוב למאמץ המלחמתי של בעלות הברית חובה מוסרית עליונה המתחייבת מן המאבק במפלצת הנאצית. כמו כן, תכלית מדינית- הצבת היישוב היהודי כשותף פעיל, תחת הדגל הציוני, בחזית המלחמה בגרמניה. וכן, תכלית צבאית- מתן אפשרות לרבבות מבני היישוב לרכוש ידע צבאי וניסיון קרבי. ואכן מפעל ההתנדבות צלח מכל הבחינות האלה והגיע לשיאו בהקמת החטיבה היהודית הלוחמת ("הבריגדה") ב- 1944, שלוחמיה הוצבו בחזית איטליה ומייד לאחר המלחמה נטלו חלק חיוני בהסעת שרידי השואה, במסגרת תנועת "הבריחה", מרחבי אירופה אל נמלי הים התיכון, לקראת העפלתם ארצה. בשנות המלחמה ניהל משה שרת גם את שיתוף הפעולה החשאי עם גורמים צבאיים בריטיים, שבמסגרתו בוצעו פעולות צבאיות חשאיות ברחבי המזרח התיכון על ידי לוחמי ההגנה בפיקוד בריטי. אחת הפעולות הללו הייתה אימון ושיגור צנחנים יהודים לאירופה הכבושה במטרה כפולה: שירות לבעלות הברית ומאמץ ליצירת קשר עם יהודים בשטחי כיבוש.
1942- שרת מהסוכנות היהודית נפגש עם קצינים של המשמר הלאומי הבריטי המסייע.
קרדיט: לע"מ
1942- יום החייל היהודי בתל אביב. בצילום, ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח, משה שרת ופקידים בריטיים, צופים במצעד של חיילים יהודים המשרתים בצבא הבריטי.
קרדיט: לע"מ
1944- ביקור שרת במפקדת הבריגדה היהודית בפירנצה, איטליה. קרדיט: לע"מ
1945- דוד בן-גוריון, משה שרת ומשה סנה מחליטים באוגוסט להקים את ״תנועת המרי העברי״ - קואליציה של ה״הגנה״, אצ״ל ולח״י למאבק אלים בשלטון המנדט.
1946 - שרת מנצח על הופעת נציגי היישוב לפני ועדת החקירה האנגלית-אמריקנית במרס. ב-29 ביוני (״השבת השחורה״) נעצר בידי השלטונות הבריטים ונכלא במחנה לטרון עד 5 בנובמבר (כאשר ביקשו הבריטים לשבור את רוח היישוב ואת ארגון ה"הגנה" על-ידי חיפושי נשק ומעצרים המוניים של חברי פלמ"ח, ומעצר שורה של מנהיגי היישוב, היה משה שרת בכיר העצורים).
1947 - בלחץ הנסיבות ונוכח תביעת נשיא ארה"ב הרי טרומן להתיר עליית 100,000 עקורים, החליטה ממשלת בריטניה להביא את בעיית א"י לדיון באו"ם. שרת מנצח על הופעת נציגי היישוב לפני ועדת החקירה המיוחדת לא"י של האו״ם (אונסקו״פ). מנהל את המערכה בעצרת או״ם על אישור הקמת מדינה יהודית ב-29 בנובמבר (כאשר החליטה עצרת האו"ם ברוב של שני-שלישים לחלק את הארץ לשתי מדינות- יהודית וערבית), ואח״כ במועצת הביטחון נגד הפלישה הערבית.
1947- פורטרט שרת.
קרדיט: לע"מ
1947- משה שרת מתקבל על ידי בנו חיים בשדה התעופה, לאחר שובו מביקור בארה"ב.
קרדיט: לע"מ.
1948 - ב-14 במאי עזבו הבריטים את הארץ. בו ביום הכריזה מועצת העם על הקמת מדינת ישראל. משה שרת התמנה לשר החוץ (הראשון) של המדינה החדשה וניהל בהצלחה את המאמץ לקבלת ישראל כחברה בארגון הבינלאומי החשוב- האו"ם. כשר חוץ עיצב משה שרת את משרד החוץ והתמסר לקשירת קשרים דיפלומטיים סדירים בין ישראל ומדינות העולם.
1948- מגיש את בקשת ישראל להתקבל כחברה באו"ם לטריווגה לי מזכיר האו"ם.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1948- שרת עם מוחמד פאוזי נציג מצרים באו"ם. קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1948- משפ' משה שרת: חיים שרת (בן)-רינה שרת (אשת יעקב שרת)- משה שרת- יעקב שרת- (בן) יושבת- צפורה שרת.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1948- במעמד החתימה על מגילת העצמאות, ת"א.
קרדיט: אתר ארכיון המדינה.
1948- טקס הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, במוזיאון תל אביב בשד' רוטשילד. בצילום, הגב' גולדה מאיר לוחצת ידו של משה שרת לאחר שחתמה על מגילת עצמאות ישראל, משמאל מביט על המחזה, ראש הממשלה דוד בן גוריון. קרדיט: לע"מ.
1949 – שרת נבחר לכנסת הראשונה מטעם מפא״י. מנצח על המשא-ומתן על שביתות-נשק עם מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. נושא נאום בכורה בשם ישראל בעצרת או״ם עם התקבל המדינה כחברה באו״ם.
1949- השר משה שרת ורעייתו ציפורה מגיעים לישיבת הכנסת הראשונה בבניין הסוכנות היהודית בירושלים.קרדיט: לע"מ.
1949- שר החוץ שרת במהלך ארוחת ערב דיפלומטית ביום העצמאות בהרצליה. לצידו משמאל, גולדה מאיר. קרדיט: לע"מ.
1949- שרת ודוד בן גוריון בישיבת ממשלה. קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1949- שרת מתאר את חוויותיו לצוות של משרד החוץ, אחרי שחזר מישיבת האו"ם בה הוכרה מדינת ישראל. בקריה בת"א. קרדיט: לע"מ.
1950- קרדיט: לע"מ
1951- ראש הממשלה דוד בן גוריון ושר החוץ שרת סוקרים משמר כבוד בנמל התעופה בלוד. קרדיט: לע"מ.
1951- באו"ם. יולס מוש חבר משלחת צרפת, א. לוריא, בכור שיטרית, שרת. קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1952- שרת מנצח על המאבק הפוליטי הפנימי סביב כניסת הממשלה למשא-ומתן עם מערב-גרמניה על השילומים ועל המשא-ומתן עצמו (שהיה אחד מהישגיו הגדולים). ב-10/9/1952 חותם בלוקסנבורג יחד עם ראש ממשלת מערב-גרמניה ד"ר קונרד אדנאואר על הסכם השילומים.
כשהביסה ישראל את צבאות ערב וחתמה הסכמי שביתת נשק עם כל שכנותיה, התעוררה שאלת הקו המדיני-בטחוני שעל המדינה לנקוט לנוכח תופעת ההסתננות מעבר לגבולות, שהציקה קשות בעיקר ליישובי הספר. בשלב זה התפורר והלך שיתוף-הפעולה שהתקיים מאז 1933 בין משה שרת ובין המנהיג הבכיר ממנו, דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון. ראש הממשלה ועימו הקצונה הבכירה של צה"ל דגלו במדיניות קשוחה מול שכנותיה הערביות של ישראל, שמשטחיהן יצאו המסתננים, וצידדו בביצוע פעולות גמול צבאיות מכאיבות במטרה לבלום את תופעת ההסתננות. משה שרת שלל גישה קיצונית וגורפת זאת בטענו כי סופה מלחמה, שאותה פסל מכל וכל.
1952- ישיבת ממשלה בירושלים. קרדיט: אתר ארכיון המדינה.
1952- שרת בהיותו שר החוץ בלשכתו בירושלים עם מזכירו יצחק נבון. קרדיט: לע"מ.
1953 - ממלא מקום ראש הממשלה דוד בן-גוריון שהתפטר.
בשלהי 1953 הודיע דוד בן-גוריון, במפתיע, על פרישתו מהחיים המדיניים ועל החלטתו להתיישב בשדה בוקר לאחר שמינה את משה דיין לרמטכ"ל ואת פנחס לבון לשר הביטחון שניהם מראשי הדוגלים במדיניות ביטחונית קיצונית. מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י), שדוד בן-גוריון ומשה שרת היו שני מנהיגיה הבכירים, בחרה במשה שרת כיורשו של ראש הממשלה הפורש. מעתה היה ראש הממשלה ושר החוץ. אולם מינוי משה דיין ופנחס לבון, והעובדה שהכל ידעו כי משה שרת הוא ראש ממשלה על-תנאי, שכן לא היה ספק כי דוד בן-גוריון יחזור במועד כלשהו להיות ראש ממשלה, החלישו את מעמדו של שרת והקשו עליו לנהל מדיניות כרצונו.
1953- שרת ואשתו ציפורה. קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1953- שרת בגבו לבין גוריון הנואם, במועצת מפא"י. קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1953- על סיפון האניה בצאת יעקב ( בנו) ללימודים בארה"ב. שרת, יעקב, צפורה שרת, חיים, הנכד יורם. קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1953- שרת בחדר עבודתו בירושלים. בתמונות: רבקה הוז אחותו, יעקב אביו, דב הוז (הבעל של רבקה), אליהו גולומב ושרת.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1953- שרת בכנסת. קרדיט: לע"מ.
1953- סקירת משמר כבוד של חיילי צה"ל. בשדה התעופה בלוד. עם ג'ון פוסטר דאלס (שר החוץ של ארה"ב), הרולד סטאסן.
קרדיט: אתר העמותה למורשת משה שרת.
1954 - ב-26 בינואר מקים ממשלה בראשותו וממשיך לשמש שר חוץ. ביולי מתחוללת פרשת ה״עסק הביש״ במצרים - מבצע נפל של אגף המודיעין של מטכ״ל צה״ל שהפעיל חוליית מודיעין וטרור במצרים, שבוצע מאחורי גבו של ראש הממשלה ונועד לסכסך בין ממשלות מצרים ובריטניה מתוך כוונה למנוע מבעד ממשלת בריטניה לפנות את בסיסיה הצבאיים שלאורך תעלת סואץ, כפי שהסכימה בחוזה שחתמה עם ממשלת מצרים. המבצע ( לימים של חוליית אמ"ן) במצרים נכשל כליל וכונה מאז "עסק הביש". חבריה נעצרו, הועמדו למשפט, ונכלאו או הוצאו להורג. היחסים המחריפים עם מצרים שמים קץ למגעים חשאיים שנקשרו בין ראש הממשלה שרת והנשיא נאצר לשיפור היחסים בין שתי המדינות.
1954- שרת נאום מול קהל מפא"י, בעודו ראש ממשלה, בירושלים. קרדיט: אתר ארכיון המדינה.
1954- הממשלה החדשה, בבית הנשיא, בירושלים. קרדיט: אתר ארכיון המדינה.
1955- עם התפטרות שר הביטחון פנחס לבון בעקבות ה״עסק ביש״, חוזר דוד בן-גוריון לכהן כשר ביטחון תחת ראש הממשלה משה שרת ( ב-22/2/1955). היחסים בין שני האישים מחריפים על רקע התנגדות שרת להסלמת המתיחות בין ישראל ושכנותיה וליוזמות הרמטכ״ל משה דיין ושר הביטחון החדש לבצע פעולות גמול נרחבות במטרה לגרור את מצרים למלחמה. משה שרת חש כי ידיו כבולות מול המנהיג החזק ממנו, הגם כפוף לו ומה גם שמערכת הביטחון, ובראשה הרמטכ"ל משה דיין, ומנכ"ל משרד הביטחון שמעון פרס, עמדה כולה לימינו של דוד בן-גוריון. הוא פסל כמה וכמה פעמים הצעות למבצעים צבאיים גדולים, אך לא תמיד עלה הדבר בידיו. כך, כאשר הציע שר הביטחון ביצוע פעולת תגמול נגד הצבא המצרי לאחר חדירת חוליית מודיעין מצרית ורצועת עזה עד אזור נס-ציונה ורצח יהודי בידי אחת מאנשיה, אישר ראש הממשלה משה שרת את הפעולה, שנודעה לימים כ"פעולת עזה" (29/9/55). פעולה זאת, שבה נהרגו עשרות חיילים מצרים, השפיעה על החלטת נשיא מצרים, נאצר, לרכוש כמות נשק גדולות מברית המועצות- מבצע רכש שנודע כ"עיסקה הצ'כית". מדינות האיפוק והדה-אסקלציה של משה שרת הוכתה קשות. בנובמבר, בעקבות הבחירות לכנסת ביולי, חוזר בן-גוריון לכהן כראש ממשלה. שרת נוטה שלא לכהן בממשלה החדשה בראשות יריבו, אך נעתר ללחצי צמרת מפא״י וממשיך לכהן כשר חוץ. בשלב זה הציע בן-גוריון לכבוש את רצועת עזה, שר החוץ שלל תוכנית זאת ושכנע את רוב חברי הממשלה להצביע נגדה. כן עלה בידו להשיג רוב בממשלה נגד הצעת ראש הממשלה ושר הביטחון לכבוש רצועה המתמשכת מאילת ועד שארם-א-שייח' כדי לפרוץ באופן זה את המצור הימי המצרי על השיט לנמל אילת. בשני מקרים טען כי הביצוע יוליך למלחמה. לאחר הלאמת תעלת סואץ נוצר בסיס לשיתוף פעולה צבאי בריטי-צרפתי-ישראלי נגד מצרים. בדעתו כי משה שרת עשוי לסכל שיתוף פעולה זה, לאחר שכבר הוכיח פעמים מספר את יכולות לגבש בממשלה רוב נגד מבצעים צבאיים שפירושם מלחמה ממש, החליט דוד בן-גוריון להדיח את משה שרת מכהונתו (זאת גם לאחר קליטת הנשק הרב שקיבל נאצר במסגרת העסקה עם צ'כוסלובקיה, תבע מן המפלגה לבחור בינו ובין שרת. שרת אולץ להתפטר). משנוכח שרת כי המפלגה מתייצבת מאחורי המנהיג הראשון במעלה, התפטר ב-18 ביוני מהממשלה. אז יחל דוד בן-גוריון לממש את תוכניתו הגדולה.